כתב עתירה מנהלית

בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

העותר:
ארגון תמיכה וייעוץ לנפגעי "עלילה" מינית
ע"י ב"כ עוה"ד קרן דביר ברקוביץ
יו"ר ארגון תמיכה וייעוץ לנפגעי "עלילה" מינית

דף הבית

רחוב צייטלין 1 תל אביב
טל': 077-2128855 פקס: 077-2128877

– נ ג ד –

המשיבה:
לשכת מפכ"ל – מערך קש"ת
היחידה לתלונות הציבור וחופש המידע
מרחוב דרך חיים בר לב, ירושלים 91906

העותר מתכבד בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד עתירה כנגד החלטת המשיבה לשכת המפכ"ל / מערך קש"ת מיום 17/08/2010 – במסגרתה דחתה המשיבה בקשה שהופנתה אליה להציג נתונים סטטיסטים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998.

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות למשיבה ו/או מי מטעמה למסור לידי העותר נתונים סטטיסטים אודות אחוז תלונות השווא מתוך סך כול התלונות המוגשות בגין הטרדה מינית, מעשים מגונים או אינוס. כמו כן, נתונים לגבי מספר התיקים שנפתחו על פי סעיף 243 לחוק העונשין – מסירת ידיעה כוזבת ומספר כתב האישום אשר הוגשו בגין עבירה זו. כמו כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבה למסור לעותר נתונים אודות הענישה שמוטלת בד"כ בתיקים שמוגשים על פי סעיף 243 לחוק העונשין –כנגד אותה מתלוננת אשר "העלילה" והרסה חיים שלמים.
כמו כן, מתבקש בית המשפט לחייב המשיבים בהוצאות העותרת בבקשה זו

ואלה נימוקי העתירה:
1.    ביום 30/5/2010 שלחה באת כוחו של העותר בקשה ללשכת המפכ"ל לקבל נתונים סטטיסטיים לגבי אחוז תלונות השווא שנתגלו מסך כול התלונות שמוגשות בגין עבירות מין. כמו כן, מספר כתב האישום אשר הוגשו על פי סעיף 243 לחוק העונשין – ידיעה כוזבת.    העתק ממכתב זה מצ"ב ומסומן א'.
2.    ביום  17/08/2010 קיבלה העותרת מכתב שבו ישנם נתונים סטטיסטיים כלליים ואין כל קשר בין מכתב הדרישה למכתב  התשובה.   העתק ממכתב המשיבה מצ"ב ומסומן ב'.
3.    העותר הינו ארגון ששם לו מטרה לסייע בידי אנשים אשר נפלו קורבן לעלילה על רקע תלונת שווא בגין חשד לביצוע מעשים מגונים, הטרדה מינית או אינוס.
4.    למעלה מן הצורך ולשם הזהירות בלבד, יציין העותר את עניינו במידע המבוקש, אשר אינו נושא גוון אישי, כי אם עניין בעל אופי ציבורי. עסקינן במידע מהותי ואשר העותר סבור כי יש להביאו לידיעת הציבור.
5.    חלק מפעילות הארגון הינו לשכנע גופים ציבוריים לשנות נהלים וחוקים כדי להקטין את הסיכוי להפללת חפים מפשע בגין עלילה מינית. לשם כך, נדרש הארגון להציג נתונים סטטיסטיים כפי מתבקשת המשיבה.
6.    חלק נוסף ממטרות הארגון הינו תיקון החוק למניעת הטרדה מינית, התשל"ח 1998 , שכן הגדרת החוק הינה רחבה וישנו קושי בזיהוי הטרדה מינית. התחום אפור ביחסים בין המינים. החוק בניסוחו הקיים עלול להביא אדם תמים שרוצה קשר זוגי להפוך לנאשם. וזאת, בניגוד למטרת החוק שהייתה להעניק מידה מסוימת של כוח לנשים ולהוקיע הטרדה מינית בכל הקשר ואשר לכל אדם.  מצ"ב ומסומן ה.
7.    אחת הדרכים המוצעות למזער פגיעה מינימאלית ב"קורבן" הינה מימוש סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז 1977. אשר לצערי מתייתמת לאורך השנים. עד היום לא נהוג להאשים בעדות שקר או מתן ידיעה כוזבת אשר מתלוננת העלילה בגין הטרדה מינית כזו או אחרת וחזרה בה או התגלו פערים בגרסתה. הדבר יוצר מצב  בו יכול להיגרם נזק רב ולעתים לגרום נזק ממשי ל"נאשם" שלעתים חף מפשע, בנוסף לסטיגמה קשה הנדבקת בו. באם יתוקן החוק באופן שיחייב את התביעה להגיש כתב אישום במקרים של עדות שקר ותלונת שווא לפי סעיף 243 לחוק העונשין- ידיעה כוזבת, הדבר ירתיע מתלוננות בעבירות מין מעלילה ותלונת שווא.
8.    כב' השופטת עדנה ארבל, בתפקידה הקודם כפרקליטת המדינה הנחתה את הפרקליטים כי לא יוגשו כתב אישום ולא תישפטנה מתלוננות שווא וזאת בטענה כי עלינו לעודד נשים להתלונן אודות תקיפה מינית.
9.    גברים חשופים לתלונות שווא של נשים מעלילות, בלא שקיימת הגנה ממשית בידם. פירושו, כי שמם הטוב, חייהם, גורל משפחותיהם ויציבותם הנשפית מקועקעים ע"י החלטה מנהלית דרקונית שאיש אינו טורח כלל לשנותה. בעוד כאשר מלכתחילה אסור היה לה לבוא לעולם.
10.    ענישה בגין תלונות שווא תביא לירידה תלולה, עד הפסקה מוחלטת, של תלונות השווא, תסיר מהמערכת עול עצום ורב של טיפול בתלונות סרק, תביא לתקינת משפט צדק ותטהר האווירה בכל האמור לעברות מין
11.    על פי הנאמר בגיליון 187 של משטרת ישראל –על ידי ניצב משנה ד"ר פיני יחזקאל  אוכלוסיית מקרה השווא יכולה להוות מעל 50%.העתק מגליון זה מצ"ב ומסומן ג'.
12.    העותר סבור כי השינוי צריך לחזק את ההרתעה מפני תלונות שווא, על ידי קביעה כי מתלוננת שגרסתה הופרכה תשלם, אוטומטית, ללא הוכחת נזק, פיצוי לחשוד על הנזקים. כיום אין עושים דבר למתלוננות-סרק והדבר פוגע לא רק בנאשמים-לרגע אלא גם באמון שניתן למתלוננות עתידיות אחרות. אדם המתלונן על רעהו בתלונת שווא חייב לדעת שיש תג מחיר הפגיעה באדם ובזבוז הזמן למדינה, ולבתי המשפט. המשטרה אינה מעמידה לדין ואיננה פותחת בחקירה פלילית כנגד נשים שהגישו תלונות כוזבות, בטענה שפעולה כזו תמנע מנשים אחרות להגיש תלונות, זוהי התרת דם, פשוטו כמשמעו.
13.    אנשים נורמטיביים לגמרי מתעוררים בוקר בהיר אחד לסיוט, כשהם נחשדים לשווא באונס, באלימות או במעשים מגונים. בתום מסכת השפלות הם מצליחים לטהר את שמם, אבל הכתם לעולם נשאר. מה עולה בגורל הנשים שבודות את עלילות השווא? המשטרה מעדיפה לא לחקור אותן, והפרקליטות מתנערת מכתבי אישום.
14.    ביום 25/03/2010 קיבל העותר מכתב מהמשיבה אשר "מסביר" בצורה לוקה את הנהלים אשר אמורים להתקיים על פי  כל דין. ממכתבם: "..חובת הגשת כתב אישום במקרים כאלה, מלבד זאת שהיא עלולה להרתיע מתלוננים רבים מלהגיש תלונה אמיתית…" אכן ברור לעותר כי ישנה חובה כזו בדין אך ניראה כי חובה זו לא באה על מימושה ועל כן חוק זה מתייתם.  העתק ממכתב זה מצ"ב ומסומן ד'.
15.    האם מישהו יודע מהו אחוז של תלונות שווא / מתן ידיעות כוזבות, מגישות נשים כנגד גברים בגין הטרדה מינית כזו או אחרת? האם מישהו יודע מה עלה בגורלן של אותן נשים אשר העלילו והרסו חיים שלמים? האם הוגשו כתבי אישום בכל אותם המייקרים אשר בסופו של יום התגלו כשיקרים? האם מישהו יודע כמה חפים מפשע נמקים בכלא על לא עוול בכפם? עד היום לפי ידיעתי , ניסו לא אחת עמותות למען הגבר(מטה המאבק למען האב הגרוש, תנועת "הקול הגברי")  לקבל מידע זה אך נעצרו בשל בירוקרטיה כזו או אחרת וכן התקבלו תגובות לא ענייניות ומתחמקות (פרוטוקול מס 551 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות)  מצ"ב ומסומן ז' ובאם עתירה  זו תידחה כנראה שלעולם לא נדע.
16.    מכתב המשיבה מתייחס בדחייתו לבקשה כי בכדי לקבל ממצאים אילו עליו יהיה להקצות כמות משאבים בלתי סבירה. כלומר הסירוב של המשיבה נסמך על הקצאת משאבים בלתי סבירים לפי סעיף 8(1) לחוק חופש המידע, התשל"ח – 1998 .
17.    העותר סבור כי הרס חיים, הרס משפחות, (בלשון המעטה) אינו סביר והקצאת משאבים נכונה יכולה למנוע ולתקן עוול זה.
18.    סעיף 8 לחוק חופש המידע, דן בנסיבות מינהליות טכניות, שאינן נוגעות למהות המידע המבוקש, שיש בהן כדי להביא לדחיית הבקשה לגילוי מידע. המחוקק נתן בסעיף זה משקל לאינטרס של מניעת הכבדה על המינהל הציבורי, אינטרס העלול לגבור על הזכות החוקית לקבל מידע מרשות ציבורית. נראה, שמן הראוי לפרש את הסעיף כך, שיחול רק על נסיבות, אשר בהן מתגלה קושי ממשי ורציני, המונע את מילוי הבקשה לגילוי מידע. אחרת, ישמש סעיף זה 'עיר מקלט' לרשות כנגד חובתה לגלות מידע המצוי ברשותה. שיקולי יעילות אינם יכולים לגבור בנקל על האינטרס שבקיום הזכות לדעת".(פרופסור זאב סגל).
19.    עוד, בהצעת חוק חופש המידע מתייחסים אף הם לרציונלים ולטעמים אלה שביסוד עקרון חופש המידע, בציינם: "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי. היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של אדם בכל תחומי החיים. נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון.
20.    בהיעדר אמצעים נאותים לאיסוף מידע נפגע מימוש עקרון חופש הביטוי" (בג"ץ 6218/93 ד"ר כהן, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין [15], בעמ' 540). עמד על כך השופט מצא בבג"ץ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים (להלן – פרשת ציטרין [16]), בעמ' 673: "הזכות לקבלת מידע על פעילותן של רשויות ציבוריות היא מאבני היסוד של חברה חופשית. היא נוגעת לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי, היא מזינה את חירות הביטוי וניזונה ממנה, והיא משקפת את התפיסה המשפטית שלפיה הרשות כנאמן הציבור מחויבת לדאוג לציבור ולא לעצמה במילוי תפקידיה".
21.    עקרון חופש הביטוי הינו זכות חוקית המגלמת בחובה ערכים חוקתיים (חופש הביטוי, שוויון, שלטון החוק) והיא כוללת בתוכו גם את החובה להעניק לאזרחים גישה חופשית למידע במידת האפשר. וזאת, כדי לאפשר בקרה ציבורית על תקינות פעולות השלטון.  זהו המצב הקלאסי שאינטרס ציבורי גובר על הטעם לדחיית הבקשה.
22.    על יסוד כל אחד מהנימוקים דלעיל ועל יסוד משקלם המצטבר, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה למסור ליידי העותרת את המידע המבוקש כמפורט בראש עתירה זו.
23.    בית המשפט הנכבד מתבקש לחייב את המשיבה בהוצאות העותר.

 

תגובת המדינה לעתירה

תגובת העותר לתגובת המדינה