מאמר דעה
בתחילת חודש מארס 1998 התקבל בכנסת חוק למניעת הטרדה מינית, המהווה מהפיכה בהתייחסות החברתית להטרדה מינית. החוק קובע איסור על הטרדה מינית בכל תחומי החיים. הגדרה רחבה של מה מהווה הטרדה מינית.
החוק נועד לקבוע נורמות התנהגותיות חדשות בעקבות כניסתן של נשים לשוק העבודה. השאלה המתבקשת הינה האם המשפט הפלילי הוא הכלי להתמודד עם נורמות התנהגותיות?
החוק נועד לקבוע נורמות התנהגותיות חדשות בעקבות כניסתן של נשים לשוק העבודה. השאלה המתבקשת הינה האם המשפט הפלילי הוא הכלי להתמודד עם נורמות התנהגותיות?
החוק בניסוחו הקיים עלול להביא אדם תמים שרוצה קשר זוגי להפוך לנאשם. וזאת, בניגוד למטרת החוק שהייתה להעניק מידה מסוימת של כוח לנשים ולהוקיע הטרדה מינית בכל הקשר ואשר לכל אדם.
התשובה לשאלה המרכזית מהי הטרדה מינית היא חמקמקה. החוק כולל הגדרות כלליות ומעורפלות וזה היה חלק מהאסטרטגיה שקבוצות אינטרס נקטו כדי למקסם את הסיכוי שחשודים יורשעו בעבירה זו.
הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטשטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי בתחום האפור של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה אהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה. ופעולה שהייתה יכולה להתפרש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כמעשה מגונה כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.
המשמעות של שימוש בחוק כדי לקדם מטרות חברתיות הינה שימוש בלתי מובחן בחוק כדי להשיג את המטרה.
איסור על חזרה אחרי סירובה של אישה ל"יציאה" – בעייתי – אין כל רע בבדיקה חוזרת בחלוף זמן, כאשר היא נעשית ברגישות ובעדינות- שוב – נסיבות שלא ניתן להביאן ליידי ביטוי בחוק. להפך- בדיקה כזו עשויה להביא למיצוי מלוא הפוטנציאל של מערכות יחסים.איסור החזרה מניח שנשים אינן משנות את עמדתן, או לפחות שאם עמדתן משתנה, הן תמיד מספיק בטוחות בעצמן כדי לתת לה ביטוי בעצמן, הנחות שהן מן המציאות והלאה.הנחה לפיה רגשות הם קבועים וסטטיים היא הנחה פשטנית.
"הגנת היתר" פוגעת במעמד האישה ומטילות עלינו אימים בכך שמעסיקים (גברים כמובן) לא יקבלו נשים לעבודה, כי יפחדו להעסיקן, מחשש תלונות שווא נגדם על "מחמאה" תמימה או תנועה מיותרת.
כאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים..אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינאמיקה אנושית מובנת, ובעקבות לחץ חברתי נוצר מצב של חיסול תופעת החיזורים והרומנטיקה מצב של הפיכת התנהגות שלא הייתה פלילית מעולם לפלילית.
התשובה לשאלה המרכזית מהי הטרדה מינית היא חמקמקה. החוק כולל הגדרות כלליות ומעורפלות וזה היה חלק מהאסטרטגיה שקבוצות אינטרס נקטו כדי למקסם את הסיכוי שחשודים יורשעו בעבירה זו.
הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטשטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי בתחום האפור של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה אהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה. ופעולה שהייתה יכולה להתפרש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כמעשה מגונה כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.
המשמעות של שימוש בחוק כדי לקדם מטרות חברתיות הינה שימוש בלתי מובחן בחוק כדי להשיג את המטרה.
איסור על חזרה אחרי סירובה של אישה ל"יציאה" – בעייתי – אין כל רע בבדיקה חוזרת בחלוף זמן, כאשר היא נעשית ברגישות ובעדינות- שוב – נסיבות שלא ניתן להביאן ליידי ביטוי בחוק. להפך- בדיקה כזו עשויה להביא למיצוי מלוא הפוטנציאל של מערכות יחסים.איסור החזרה מניח שנשים אינן משנות את עמדתן, או לפחות שאם עמדתן משתנה, הן תמיד מספיק בטוחות בעצמן כדי לתת לה ביטוי בעצמן, הנחות שהן מן המציאות והלאה.הנחה לפיה רגשות הם קבועים וסטטיים היא הנחה פשטנית.
"הגנת היתר" פוגעת במעמד האישה ומטילות עלינו אימים בכך שמעסיקים (גברים כמובן) לא יקבלו נשים לעבודה, כי יפחדו להעסיקן, מחשש תלונות שווא נגדם על "מחמאה" תמימה או תנועה מיותרת.
כאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים..אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינאמיקה אנושית מובנת, ובעקבות לחץ חברתי נוצר מצב של חיסול תופעת החיזורים והרומנטיקה מצב של הפיכת התנהגות שלא הייתה פלילית מעולם לפלילית.
לפי נתוני משטרת ישראל מעל 50% מכלל התלונות על אונס והטרדה מינית הינן תלונות שווא. על המדינה להעמיד לדין מתלוננות על הטרדה מינית מכל סוג שהוא. יש לקבוע בחוק כי העונש שיושט על מעלילות השווא יהיה זהה לאותו העונש אשר קורבן עלול היה להיענש במידה והיה נמצא אשם. בנוסף יושת על המתלוננת קנס כספי לטובת הקורבן. ענישה זו, תביא לירידה משמעותית, עד להפסקה מוחלטת של תלונות השווא, תסיר מהמערכת עול עצום ורב של טיפול בתלונות סרק.
מערכת המשפט הישראלית גורסת כי יש להעניש ולכלוא חפים מפשע ובלבד שזכיותיהן הוירטואליות של נשים תתקיימנה.
מה דינם של מחמאות, אפילו חוזרות? מה דינם של מבטים חוזרים? האם מישהו רוצה להטיל סנקציה עונשית בגלל מבטים/מחמאה? חופש הביטוי? חירות? .
