תיקון החוק למניעת הטרדה מינית

2. התשובה לשאלה המרכזית מהי הטרדה מינית היא חמקמקה. החוק כולל הגדרות כלליות ומעורפלות וזה היה חלק מהאסטרטגיה שקבוצות אינטרס נקטו כדי למקסם את הסיכוי שחשודים יורשעו בעבירה זו.

3. הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטשטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי בתחום האפור של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה אהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה. ופעולה שהייתה יכולה להתפרש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כמעשה מגונה כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.

4. פרופ' יפה זילברשץ דיקנית באוניברסיטת בר אילן אומרת בעניין שבנדון: " אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להתמם בעניין הזה. נוצר מתח מיני. זוהי דינאמיקה אנושית מובנית. לעיתים מדובר ביחסים קורקטיים לחלוטין, לעיתים ביחסי חיבה מיוחדים לאדם כזה או אחר, לעיתים זה גולש לסוג של פלירטוט מילולי, וכן הלאה. מתי זה מתפרץ? בדרך כלל כאשר הגבר (ברוב המקרים) הולך צעד אחד רחוק מדי לטענתה של האשה.

5. מבחינה משפטית ישראל נחשבת למחמירה במיוחד מבחינת החוק נגד הטרדה מינית. בניגוד לארה"ב שבה נחקקו החוקים הראשונים בעניין הטרדה מינית. מרדכי קרמניצר ומשפטנים אחרים ביקרו גישה מרחיבה זו של החוק הישראלי וסברו שנזקה רב מתועלתה.

6. בפס"ד מ"י נגד דוד אוחנה קבע בית המשפט נגרמו נזקים בלתי הפיכים, כתוצאה מקיומו של ההליך המשפטי, אשר הסתיים בהכרעת דין שזיכתה את המבקש זיכוי מוחלט וקבעה פוזיטיבית כי בית המשפט נותן אמון בעדי ההגנה, לרבות בנאשם, ואינו נותן אמון כלל בגרסת המתלוננת. כמו כן, נגרמה לנאשם פגיעה קשה בשמו הטוב כתוצאה מהעמדתו לדין בגין עבירות חמורות ומבישות (ראה בעניין זה את החלטת בית המשפט המחוזי) לנאשם נגרמו גם השפלה, ביזוי ועוגמת נפש כתוצאה ממעצרו ומניהול ההליך המשפטי כנגדו במשך פרק זמן ממושך של יותר מארבע שנים, כל זאת בגין עלילת שווא מצד המתלוננת.

לאור האמור לעיל, יש מקום לתקן את החוק בארבעה מישורים:

א. התיישנות:
מוצע כי תחול התיישנות אם לא תוגש תלונה תוך חודש ימים. חשוב למנוע מצב בו אנשים מנצלים התנהגויות גבוליות מלפני חודשים רבים ואף שנים, אשר קודם לא ראו בהם בעיה, על מנת להתחשבן עם אדם אחר, מאשר לדאוג למיצוי מלוא הדין על כל הטרדה מינית.

ב. עדות שקר:
עד היום לא נהוג להאשים בעדות שקר או תלונת שווא אדם אשר התלונן על הטרדה מינית וחזר בו או התגלו פערים בגרסתו. הדבר יוצר מצב בו יכול להיגרם נזק רב ולעתים לגרום נזק ממשי לנאשם שלעתים חף מפשע בנוסף לסטיגמה קשה הנדבקת בו. באם יתוקן החוק באופן שיחייב את התביעה להגיש כתב אישום במקרים של עדות שקר ותלונת שווא. המצב הקיים מעודד תלונות שווא כנגד מעבידים, בידיעה כי אם המתלוננים יחזרו בהם או יתגלו כי שקר לא יוגש נגדם כתב אישום והם יצאו נקיים.(יש להתיחס- "תקנת ארבל" – תקנה עוקפת חוק ומקעקעת כל יסוד לשפיטה במדינה דמוקרטית)

ג. חיסיון:
כיום הנוהג הוא שכל אדם שנעצר ונחקר בגין תלונה לפי החוק, ברירת המחדל הוא ששמו מתפרסם ברבים, למרות שיכול להיות שכל התלונה הינה שקרית מתחילתה ועד סופה. כאשר בסופו של יום, נגנז התיק ולא מוגש כתב אישום, הדבר לא זוכה לפירסום, באופן טבעי. מוצע כי ינתן איסור פירסום גורף לשמו ופרטיו של החשוד עד להכרעת הדין של בית המשפט.

ד. חיזוק:
כיום מספיקת עדות יחידה כדי להרשיע אדם לפי החוק. מוצע כי יתווסף לחוק הסייג כי "לא יורשע אדם לפי חוק זה על סמך עדות יחידה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה".

ה. דרישת החזרה:
דרישה של חזרה אינטנסיבית בכדי לזהות הטרדה מינית.

ו. ראוי היה לדרוש ביטוי תקיף יותר של התנגדות , ולפחות אמירה ברורה כתנאי להרשעה לפי הוראות חוק זה

אשמח להיפגש עימך לצורך הבהרות.